מדוע אני הומו? הגורמים לנטייה ההומוסקסואלית

​

מהם הגורמים להתפתחותה של הנטייה ההומוסקסואלית? האם היא מולדת או נרכשת? האם להורים יש השפעה על אופן התפתחותה של הנטייה המינית? האם הנטייה המינית ניתנת לבחירה או לשינוי? האם ניתן לשנותה בעזרת טיפולי המרה? במה מועיל הטיפול הפסיכולוגי? 

​

"מדוע אני הומו?" היא שאלה שרבים שואלים את עצמם בשלבים הראשונים של הכרתם בנטייתם המינית. שאלה זו חוזרת על עצמה פעמים רבות בקליניקה הטיפולית בשעה שמטופלים רבים מבקשים תשובה מפי המומחים. הסיבה לשאלה היא לרוב תחושה לא נוחה ואף חששות לגבי הנטייה המינית, בעיקר חוסר רצון להיות אחר וחריג בחברה שאינה תמיד מקבלת וסובלנית.  

גם כיום, אין עדיין אחידות דעים ברורה בין החוקרים ואנשי המדע באשר לגורמים להתפתחותה של הנטייה המינית (הטרוסקסואלית, ביסקסואלית או הומוסקסואלית). יחד עם זאת, בעשורים האחרונים, עם התפתחותו של המחקר בנושא, מתבססת ההנחה כי הנטייה המינית היא ביולוגית במהותה והמקור לה הוא כנראה מולד. עמדה זו עולה בקנה אחד עם ההסברים הגנטיים, הביולוגיים וההורמונליים (טרם-הלידה) להתפתחותה של הנטייה ההומוסקסואלית מצדם של ארגוני הבריאות המערביים, כגון ארגון רופאי הילדים האמריקאי וארגון הפסיכיאטרים הבריטי.

בנוסף לכך, אין למחקר עד היום שום עדות ממשית לכך שהתנסויות בילדות המוקדמת או כאלה הקשורות בטיב ההורות ובאיכות הקשר עם ההורים הן בעלות תפקיד המשפיע או משנה את הנטייה המינית[1]. נראה כי כאשר מדובר בהתנהגות מינית כלפי אותו המין, לסביבה המשפחתית אין שום השפעה על גברים והשפעה שולית כלפי נשים.

כמו כן, קיימת כיום הסכמה רחבה בקרב מרבית ארגוני בריאות הנפש המערביים כי הנטייה ההומוסקסואלית אינה ניתנת לבחירה וכנראה גם לא לשינוי.[2] על אף טענות הנשמעות מצידם של ארגונים שמרניים ודתיים לגבי האפשרות לשינוייה של הנטייה ההומוסקסואלית, מצהירים מוסדות הבריאות בעולם ובארץ כי לא נמצאו כל הוכחות לכך שטיפולים כלשהם ("טיפולי המרה" או התערבות פסיכולוגית) יכולים לשנות את הנטייה המינית. באשר לטיפולי ההמרה מזהירים ארגוני בריאות הנפש כי הללו עלולים להזיק לפונה במקום להועיל.

הטיפול הפסיכולוגי מתמקד אם כן בהבנת הקשיים של הפונה להכיר ולהשלים עם נטייתו המינית, בקונפליקט התוך נפשי המאיים עליו ומקשה עליו לחיות את חייו כפי שמתאים לו. המטפל מלווה את המטופל ומסייע לו להבין ולקבל את משיכתו הרגשית והמינית לבני מינו, מחזקו בהערכתו העצמית ועוזר לו לנטרל תפיסות שליליות לגבי הנטייה המינית שלו. בהמשך מסייע המטפל למטופל לבחון את רצונותיו ולהחליט כיצד לחיות את חייו על בסיס ההכרה בנטייתו המינית. חשוב לציין כי על אף ההכרה בקיומה של הנטייה ההומוסקסואלית, ההחלטה כיצד לחיות את החיים ואיזה אורח חיים לאמץ נתונה בידיו של המטופל בלבד. תפקידו של המטפל הוא לעזור למטופל לממש את דרכו על פי העדפותיו ורצונותיו. 

​

​

​

[1] The Royal College of Psychiatrists. Submission to the Church of England’s Listening Exercise on Human Sexuality. Retrived from: http://www.rcpsych.ac.uk/workinpsychiatry/specialinterestgroups/gaylesbian/submissiontothecofe.aspx
 

[2] American Psychological Association [APA] (2009). Appropriate Therapeutic Responses to Sexual Orientation. Retrieved from: http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/therapeutic-response.pdf 

​

כל הזכויות על מאמר זה שמורות לד"ר איל זק - אין להעתיק או להפיץ ללא רשות.

​

​

​