האם ניתן לשנות את הנטייה המינית? מהם טיפולי המרה? האם הם מועילים ומה הסכנות שבהם? מהי עמדתו של הממסד המדעי והרפואי בנוגע לטיפולים אלה? כיצד יכול טיפול פסיכולוגי לעזור?
מטופלים רבים ובעיקר אלו הבאים מרקע דתי, מתקשים להשלים עם נטייתם החד-מינית. החברה הדתית-שמרנית נוטה להיות חסרת סבלנות לתופעת ההומוסקסואליות, בהתבסס על האיסור ההלכתי בנושא. כמטפל המתמחה בעבודה עם הומואים דתיים אני נתקל בדר"כ בשני סוגים של מטופלים הבאים אליי בנושא שינוי הנטייה המינית: הסוג הראשון הם מטופלים המבקשים לשמוע מפי מומחה האם ניתן לשנות את נטייתם המינית, והסוג השני הם מטופלים שכבר ניסו לשנות את נטייתם, לרוב באמצעותם של "טיפולי המרה", אך התאכזבו בשל חוסר הצלחתם. אם כן, על מה בעצם מדובר? מהם טיפולי המרה ומי עוסק בהם? טיפול המרה (Conversion therapy) הוא כל טיפול המכוון לשינוי נטייתו המינית של אדם מהומוסקסואל להטרוסקסואל. בעבר עד לשנות ה 80 של המאה שעברה, עסקו שיטות טיפול אלה בניתוחי מוח, בסירוס כימי, במתן שוק חשמלי ובגרימת תגובות הקאה כחלק מהניסיון להכחיד את המשיכה ההומוסקסואלית. בשנת 1981 הופסקו שיטות טיפול אלה ומאז מתמקדים טיפולי ההמרה במסגרת הגישות הפסיכולוגיות בייעוץ והנחיה התנהגותית, בטיפולים קבוצתיים, בפסיכותרפיה דינמית ועוד. התמיכה בטיפולי ההמרה מגיעה לרוב מכיוונם של ארגונים דתיים ושמרניים. ארגונים אלה כדוגמת NARTH בארה"ב ו"עצת נפש" בישראל, יוצאים מנקודת הנחה כי הנטייה ההומוסקסואלית היא מחלה או פגם שיש לרפאו. להנחה זו מתנגדים ארגוני בריאות הנפש בעולם אשר מצהירים כי הניסיונות לשנות את הנטייה המינית אינם אתיים, אינם מקצועיים ואף עלולים לגרום לסכנות נפשיות רבות. במקום לשנות את הנטייה המינית קוראים ארגוני בריאות הנפש לשנות את התפיסה החברתית המרחיקה הומוסקסואלים ולסביות ורואה בהם כנטע זר (ואף סותרת את הציווי "ואהבת לרעך כמוך"). מהי עמדתו של הממסד המדעי בנושא זה? טיפולי המרה נחשבים בעיני אנשי המדע כלא מבוססים מחקרית והם שנויים במחלוקת בארה"ב, בבריטניה, בישראל ובארצות רבות נוספות. ארגוני הבריאות בכלל ובריאות הנפש בפרט הביעו דאגה חמורה באשר להשלכות ולסכנות שבטיפולים אלה עבור המטופל. בשנת 2007 כחלק מהניסיון לבחון את התגובה הטיפולית בנושאים של נטייה וזהות מינית, הוקם צוות בדיקה מיוחד של מומחים מטעם התאחדות הפסיכולוגים האמריקנית. במסגרת עבודתו סקר צוות המומחים את כל המחקרים האקדמיים שהתפרסמו באנגלית משנת 1960 ועד שנת 2007 העוסקים בנושא שינוי הנטייה המינית - סה"כ 83 מאמרים. מתוך כלל המאמרים, נמצאו מעטים בלבד אשר עומדים בקריטריונים המתודולוגיים המדעיים הנדרשים ע"מ שניתן יהיה להתייחס ברצינות לתוצאותיהם ולהסיק האם טיפולים לשינוי הנטייה המינית אכן יעילים ובטוחים. במרבית המאמרים נמצאו בעיות מתודולוגיות חמורות שהכשילו את תקיפות ממצאיהם. המחקרים המעטים שנמצאו כעומדים בסטנדרטים האקדמיים המחייבים היו מחקרים איכותניים אשר בוחנים את החוויה הסובייקטיבית של המרואיינים אך אינם מאפשרים הסקה לגבי טיבם, יעילותם ומידת בטיחותם של טיפולי ההמרה. בהתחשב במספר המועט והמוגבל של המחקרים התקינים בנושא זה, קבע צוות המומחים כי הטענות בדבר יעילותם של טיפולי ההמרה אינן מבוססות. מסקנות צוות הבדיקה על סמך מחקרים נוספים שנעשו הן ששינוי יציב ולאורך זמן של הנטייה המינית הוא דבר חריג ואף לא מקובל במחקרים. במקום זאת נמצא כי המטופלים בטיפולי ההמרה המשיכו לחוות משיכה מינית לבני מינם גם לאחר הטיפול שקיבלו. גם במקרים המעטים שבו דווח על שינוי הנטייה, לא ניתן היה לבחון זאת באופן אמפירי (עובדתי, תצפיתי). יתרה מכך, נמצא כי לחלק מהמטופלים שעברו טיפולים אלה נגרם נזק נפשי, כגון: אובדן החשק המיני, חרדה, דיכאון, ואף אובדנות. מהי תמונת המצב בישראל? בישראל קיימים מספר גופים התומכים בטיפולי ההמרה. ביניהם ניתן למצוא את ארגונו הדתי של הרב אבינר "עצת נפש" וכן התארגנויות נוספות אשר בחלקן מועברות סדנאות "להעצמת גבריות", כגון "הגבר שבי" ו"המסע אל הגבריות". למרות הצהרותיהם של ארגונים אלה כי כ 30% מכלל הפונים אליהם מצליחים להמיר את נטייתם המינית, הרי שעל אף בקשות חוזרות ונשנות מצד אנשי מחקר אקדמיים וועדות מקצועיות לנושא, מסרבים ארגונים אלה להציג את נתוניהם לבחינה מקצועית המבוססת על ממצאים עובדתיים. נתוניהם הלא מוכחים מעלים מספר שאלות מהותיות לגבי "הצלחתם" של טיפולים אלה:
כיצד נקבע שינוי נטייתו של המטופל? על סמך אלו אבחונים? האם נערך מעקב אחר "שינוי" זה לאורך זמן? האם השינוי יציב?
מה מצבם הנפשי של מרבית המטופלים שנטייתם לא השתנתה? האם לא נגרם להם נזק נפשי בשל הלחץ הטיפולי, התסכול והאכזבה מחוסר הצלחתו?
על אף חשיבותן של שאלות אלה לקביעת מידת יעילותם של טיפולי ההמרה, הן נותרות ללא כל מענה או התייחסות מצד ארגונים אלה התומכים בהמרה. דבר המעלה חשד כבד באשר לאמינותם של הנתונים המוצגים על ידם.
ניתן לשנות התנהגות מינית - אך לא נטייה מינית כאמור, אחד הטיעונים המרכזיים הנשמעים ע" תומכי טיפולי ההמרה הוא שחלק מהמטופלים העדיף עם סיום הטיפול להינשא לאישה ולהקים משפחה. העדפתם זו של מטופלים אלה ניתנת להסביר בכמה אופנים כאשר המרכזי שבהם הוא היענותם ללחץ הקבוצתי שהופעל עליהם בטיפול ורצונם לרצות את מטפליהם (תופעה המוכרת היטב במסגרת טיפול פסיכולוגי). לעניין זה חשוב להבחין בין נטייה מינית לבין התנהגות מינית. הנטייה המינית מוגדרת כמשיכה הרומנטית והמינית כלפי אדם והיא מבטאת רגש פנימי. משיכה זו היא כנראה מולדת ואינה ניתנת לשינוי. בניגוד לכך, ההתנהגות המינית היא הדרך המעשית שבה בוחר האדם לבטא את ייצרו ו/או מיניותו. כך, יכול גבר בעל נטייה הומוסקסואלית לאמץ לעצמו התנהגות מינית של גבר הטרוסקסואל, להינשא לאישה ואף לקיים עמה יחסים. אולם התנהגותו זו אינה משנה את משיכתו המינית הטבועה בו כלפי גברים.
עוד על הקונפליקט הזהותי אותו עוברים הומואים דתיים וחוויית החיים של גברים הומואים דתיים הנשואים לאישה, ניתן לקרוא בספרי "בין היצר ליוצר" (הוצאת רסלינג, 2019).
לסיכום: עד עתה, מבין עשרות המחקרים שנעשו בנושא שינוי הנטייה המינית, לא נמצא אף מחקר העומד בסטנדרטים המדעיים שיכול לאשש את הטענה כי טיפולי המרה אכן מועילים ובטוחים. יתרה מכך, נראה כי קידום הרעיון לשינוי הנטייה המינית רק מחזק את הסטריאוטיפים השליליים כנגד הומואים, לסביות וביסקסואלים, ובכך מקשה עוד יותר על הומואים ולסביות הבאים מרקע דתי להשלים עם נטייתם. על רקע זה, הצהירו מיטב ארגוני בריאות הנפש בעולם ובארץ כי הם מתנגדים לטיפולי ההמרה. טיפולים אלה, במקום לשנות את נטייתו המינית של אדם, נמצאו כמסכנים את בריאותו הנפשית והפיזית. על בסיס חוות דעתם המקצועית של הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית ואגוד העובדים הסוציאליים, הוציא משרד הבריאות באוקטובר 2014 אזהרה לציבור מפני טיפולים אלה שהינם חסרי ביסוס מחקרי, אינם ראויים מקצועית ואתית והם בעלי סיכון רב עבור מטופליהם.
במה יכול הטיפול הפסיכולוגי לעזור? טיפול פסיכולוגי לאדם המוטרד מנטייתו החד-מינית והמבקש לשנות את נטייתו המינית, עוסק בבחינת הקונפליקטים הנפשיים והגורמים החברתיים המקשים על הפונה לקבל את נטייתו המינית. הטיפול מתמקד במתן סיוע ועזרה למטופל להתמודד עם הדעות הקדומות והסטיגמות החברתיות כנגד הנטייה ההומוסקסואלית. בהמשך מאפשר הטיפול למטופל לבחור את המשך כיוונו בחיים על בסיס רצונותיו האמתיים ורגשותיו הכנים, ומחזק את המטופל בדרכו לחיים מספקים ומאושרים המבוססים על בחירתו שלו. תנאי בסיסי לעבודה הטיפולית היא מחויבותו של המטפל לכבד את זכותו של המטופל להגדרה עצמית, לביטוי רגשותיו ולבחירתו כיצד לחיות את חייו. המטפל אינו מייעץ או מדריך את המטופל מה ואיך לחיות, אלא מחזק את יכולותיו להתמודד ולחתור לחיים כפי שהמטופל מגדיר אותם.
עוד על נשואים הקשורים לנטייה ולזהות המינית - לחצו כאן
* כל הזכויות על מאמר זה שמורות לד"ר איל זק - אין להעתיק או להפיץ ללא רשותו *