הומו ונשוי לאישה - האם זה אפשרי?

 

כיצד מתמודדים גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה? מדוע הם נישאים? האם יש סיכוי לנישואים בין גבר הומוסקסואל לאישה הטרוסקסואלית? האם לספר לאישה או לא? האם להישאר בנישואים או לעזוב? במה עוזר הטיפול הפסיכולוגי?

​

רקע
גברים נשואים בעלי נטייה הומוסקסואלית חיים בקונפליקט לא פשוט: מצד אחד הם אוהבים את משפחתם ואת רעייתם, ומצד שני, משיכתם המינית דוחקת בהם לקיים יחסים עם גברים. בלית ברירה חיים גברים אלה חיים כפולים תוך שהם מסתירים את נטייתם המינית ומפגשיהם עם גברים.

חיים כפולים אלה משפיעים לרוב לרעה הן על הגברים המרגישים בושה ואשמה בגין נטייתם המינית, והן על הנשים אשר חלקן מרגישות דחויות ומאוכזבות (לרוב מבלי לדעת את הסיבה לכך). חלק מגברים אלה מעדיפים להמשיך לנהל "חיים כפולים" ולהסתיר את נטייתם, בעוד אחרים בוחרים "לצאת מהארון" בפני האישה, לעיתים מתוך תקווה לשמור על הנישואים ולעיתים מתוך רצון להיפרד ולהתגרש. במאמר קצר זה המתבסס על מחקר הד"ר שלי וניסיוני הקליני בטיפול בגברים אלה, אנסה להסביר את התופעה ובמה הטיפול הפסיכולוגי יכול לעזור.  

שכיחות התופעה
תופעת הגברים ההומוסקסואלים הנישאים לאישה הטרוסקסואלית אינה כה יוצאת דופן. מחקרים מארה"ב, הולנד, דנמרק ומערב גרמניה, מעידים כי 20% מכלל הגברים ההומוסקסואלים היו נשואים לאישה לפחות פעם אחת.

מדוע הם מתחתנים עם אישה?
התשובה לשאלה שכיחה זו קשורה בגורמים חברתיים רבים: לרוב מרגישים גברים אלה (כמו כולנו) כי הם נאלצים לפעול בהתאם לציפיות המשפחתיות והחברתיות ואינם מעוניינים לאכזב את הוריהם ומשפחתם, רבים מהם מבקשים לחיות בהתאם לערכים ולנורמות עליהם התחנכו בעיקר אם גדלו על רקע מסורתי ודתי, רבים מהם רוצים לגדל ילדים במסגרת משפחה נורמטיבית, וחלקם מבקשים באמצעות הנישואים לשפר את מעמדם החברתי. לכל אלה ניתן כמובן להוסיף את העמדות ההומופוביות הקיימות בחברה ואשר מונעות מהם "לצאת מהארון", בשילוב השאיפה "לרפא" את הנטייה המינית באמצעות הנישואים. חשוב גם לציין כי בעוד חלק מהגברים מבקשים באמצעות נישואיהם להסתיר את נטייתם ההומוסקסואלית הרי שיש גם כאלה אשר בזמן נישואיהם כלל אינם ערים לנטייתם זו.

האם יש סיכוי לנישואים מעורבים אלה?
המידע האקדמי והקליני שברשותנו כיום בנושא נישואים מעורבים נוטה להיות ספקטי[1]. גברים הומוסקסואלים רבים הנישאים לאישה, מתמודדים עם מתחים רבים הנובעים בין השאר מהחשש לאכזב את בת הזוג, מהפחד שסודם יתגלה והם יאבדו את בת הזוג והמשפחה, מהחשש מסנקציות חברתיות. רבים מהם חווים עם הזמן רגשות כבדים של בלבול, חרדה ודיכאון, וע"פ ממצאי מחקרים במרביתם של המקרים, כעבור 25-15 שנה, נפרדים בני הזוג.[2]

יחד עם זאת, ממצאי מחקר הד"ר שלי העוסק בחייהם של גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה, מעידים כי בתנאים מסויימיםיכולים גברים הומוסקסואלים לקיים זוגיות יציבה ומספקת עם אישה, אשר תענה על צרכי שני בני הזוג. בשל מורכבות הנושא, את קיומם של תנאים אלה יש לבחון בפגישת הייעוץ (יש להדגיש שאין הכוונה לשינוי הנטייה המינית - בנושא זה לחץ כאן).  

האם לספר לאישה או לשמור את הסוד?
שאלה זו צריכה להיבחן בקפידה על רקע מערכת היחסים בין בני הזוג, הציפיות שיש לגבר מחשיפת סודו, ובחינת ההשלכות של מעשה זה על מצבו ויציבות נישואיהם. לכן, אין זה נכון להציע תשובה אחידה וגורפת לשאלה כה מהותית. יחד עם זאת, ניתן לבחון את ממצאי המחקרים בנושא זה. בהתאם למחקרים אלה, נראה כי רק שיעור קטן של גברים הומוסקסואלים בוחר לחשוף את נטייתו המינית לפני הנישואים או במהלכם. בעבור אלו מהם שבוחרים לשתף את רעייתם בטרם נישואיהם, מעידים הממצאים כי שליש מהזוגות נפרדים במהלך השנה הראשונה לאחר החשיפה; שליש נשארים יחד כשנתיים עד הפרידה, ומתוך השליש הנותר אשר בוחר להמשיך בנישואים רק מחציתם נשארים יחד מעבר לשלוש שנים[3]. מחקר נוסף אשר הסתמך על מדגם קליני של זוגות בטיפול ומאשש תמונה פסימית זו, מצא כי מתוך 31 גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה היודעת על נטייתו המינית של בן זוגה, יותר ממחצית מן הזוגות התגרשו במהלך תקופת הטיפול, וחלק לא מבוטל מהזוגות שהחליטו להישאר יחד הביע פסימיות בנוגע לעתידם המשותף[4].

האם להישאר או לעזוב?
מבין הגורמים העיקריים המניעים גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה להיפרד מרעייתם ולהתגרש אנו מוצאים את: ההבנה המתחזקת כי הנטייה המינית אינה ניתנת ל"ריפוי" והכמיהה הגוברת ליחסים מיניים ורגשיים עם גבר, היחלשותה של ההומופוביה המופנמת, ההכרה בגיל המעבר כי ללא אהבה רומנטית אמיתית חייהם מוחמצים וחסרי סיפוק, ואי הרצון להמשיך לשקר ו/או לבגוד בבת הזוג.
יחד עם זאת, אל מול חוויות שליליות אלה ניצבים בפני גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה גם היתרונות שבשייכות למסגרת המשפחתית הנורמטיבית המספקת להם יציבות, חום, מעמד ותמיכה.[5]  

ההחלטה להיפרד ולעזוב את האישה והמשפחה היא החלטה מורכבת בעלת סיכון פסיכולוגי רב שכן מערבת רגשות של אחריות ומחויבות, נקיפות מצפון, אשמה, בושה ופחד מבדידות. לרוב מותנית ההחלטה להיפרד במעבר מוצלח משנים של הדחקת הנטייה המינית אל עבר הכרה וקבלה עצמית של הנטייה והזהות ההומוסקסואלית. מעבר מוצלח זה מעוגן בהקשר החברתי והתרבותי ותלוי מחד בהתמודדות עם סטיגמות חיצוניות והומופוביה מופנמת ומאידך בקיומם של מוקדי תמיכה חברתיים עבור הגבר ההומוסקסואל.

במה עוזר הייעוץ והטיפול הפסיכולוגי?
גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה חווים דילמות קשות במסגרת חייהם הכפולים: האם לספר או לא? האם להישאר או לעזוב? כיצד להתמודד עם רגשי האשם והבושה? התשובה לשאלות אלה היא מורכבת ותלויה במבנה אישיותו של האדם, במערכת היחסים בין שני בני הזוג, בציפיות שלו מעצמו ובבחינת ההשלכות של התנהגותו על נישואיו, משפחתו וחייו.

כאמור, במקרים רבים נופלת ההחלטה להיפרד ולהתגרש, אולם קיימים גם תנאים שיכולים לאפשר חיים במסגרת נישואים מעורבים אלה. במחקר הד"ר שלי העוסק בדרכי התמודדותם של גברים הומוסקסואלים הנשואים לאישה, זיהיתי מספר תנאים המאפשרים לגברים אלה לקיים זוגיות מוצלחת עם האישה ולהקים בית כדת משה וישראל. אולם תנאים אלה אינם חלים בכל המקרים והם תלויים בעיקר במבנה אישיותו ובאופייה של נטייתו המינית של הגבר. לפיכך, מומלץ להיעזר במטפל קליני מוסמך המתמחה בנושא זה ואשר יכול ללוות את הגבר (ולעיתים גם את האישה) בגיבוש ההחלטה ובמציאת הדרך המתאימה ביותר. 

חשוב לציין כי המטפל המקצועי אינו מכוון או מעודד את המטופל לבחור בדרך זו או אחרת, אלא עוזר למטופל לעצב את דרכו בחיים כפי שהוא בוחר להגדירה בעצמו. הטיפול הפסיכולוגי מחזק את המטופל ומאפשר לו להתמודד ביתר קלות עם הקשיים בחייו וע"י כך לשפר את איכות חייו.
 
לקריאת נוספת בנושא זה:

על זוגיות מעורבת - הומו הנשוי לאישה

הספר "בין היצר לבין היוצר - נרטיבים של הומואים דתיים"

המאמר "בין אשמה להשלמה" שפורסם בכתב העת "חברה ורווחה"

המאמר "חיים עם זהות מפוצלת" שפורסם באתר "פסיכולוגיה עברית"

​​​

 

[1] (Bozett, 1987; Buxton, 2006; Coleman, 1982)

[2] (Higgins, 2002; Isay, 1998).

[3] Buxton, 2006))

[4] (Coleman, 1985)

[5] (Blass, & Blatt, 1992; Isay, 1998; Yarhouse et al., 2011).

​

כל הזכויות על מאמר זה שמורות לד"ר איל זק - אין להעתיק או להפיץ ללא רשות.

​

​